^א כ״ה ברב״ס וע״ש בהערה מש״כ בשם הדק״ס, וגירסתינו רבה.

^ב ובכ״י ר׳ גבי מטלטלי, והלשון קני מקרקעי ליתא וכ״ה ביד רמה (דק״ס). וגירסתינו קני מקרקעי קני מטלטלי. ועי׳ גירסת רב״ס. ובר״י מיגש שבשטמ״ק גרס אגב מקרקעי קני מקרקעי.

^ג ובר״י מיגש שבשטמ״ק נוסף כאן ולהכי קא מסהיד ביה השתא להאי כי היכי דליתי ב״ח דיליה ולטרוף וכו׳.

^ד ובגירסתינו ליתא תיבות אמר ליה.

^ה משמע מדלא כתב ודמי לאסמכתא כמש״כ רשב״ם (ועיין רמב״ן שמסביר מדוע זה רק דמי) דסובר כיש חולקין ברמ״א ס׳ ר״ז סע׳ י״ח דמועיל לכתוב דלא כאסמכתא אף באסמכתא גמורה וכתב שם הגר״א ס״ק ס׳ דראיית היש חולקין מסוגיתנו, ועי״ש בסמ״ע ס״ק נב דכתב הטעם דכיון שכתב בשטר דלא כאסמכתא גלי דעתיה דגמר ומקני עד״מ.

^ו ועיין בדברי רבינו לעיל דף מג ע״א ובהערות שם שדן מה הדין באית ליה ארעא אחריתי.

^ז כן הקשו בשם רבינו הרמב״ן והרשב״א, וכן הקשו ר״י יונה והריטב״א והמהר״ם בשם מקשים העולם.

^ח כן תירצו בשם רבינו הרמב״ן והרשב״א וכן תירצו ר׳ יונה והריטב״א והמהר״ם בתירוץ הראשון, ועיין בהערה הבאה.

^ט והש״ך בהלכות עדות ס׳ ל״ז ס״ק א׳ כתב דמתירוץ הראשון של רבינו המובא ברמב״ן, דנוגע הוא מטעם חשש משקר ולא כמש״כ העיר שושן דאדם קרוב אצל עצמו, ועיי״ש בקצוה״ח ס״ק א׳ והחת״ס כאן. ובספר שיעורי הרמי״ם דייק מו״ר הגר״ש רוזובסקי זצ״ל מהרמב״ם כתירוץ השני והסביר בכוונת העיר שושן שכתב דאדם קרוב אצל עצמו דיתכן כוונתו כתי׳ הראשון ונקט הלשון קרוב כמבואר בגמ׳ סנהדרין דף ט ע״ב. ועיי״ש עוד פירוש בדברי העיר שושן. וכתב דהש״ך הוכיח מהרמב״ן דס״ל דהפסול בנוגע הוא מחשש משקר מהא דהביאו הרמב״ן והרשב״א רק תי׳ רבינו הראשון דלא ניחא ליה דלהוי לווה רשע משום דלא ליקרי אינשי רשע ממילא איכא חשש משקר אבל בתירוץ השני דהו״ל כבע״ד לא הביאו מוכח דלא סבירי ליה הכי. ועיי״ש שהקשה על פירוש זה והסיק דהרמב״ן והרשב״א ס״ל כהרמ״ה דלא בעינן נגיעת ממון וממילא אף דאין נגיעת ממון אלא נגיעה בעלמא כל פסולו הוא רק מחשש משקר דלענין בע״ד בעינן שיצא מעדותו איזה דין וממילא אתי שפיר הא דלא רצו הרמב״ן והרשב״א לתרץ כר״י מיגאש דהא מה דלא ניחא ליה דלהוי לוה רשע לא הוי נגיעת ממון אלא נגיעה בעלמא וכל הפסול יכול להיות רק מחמת חשש משקר ועיי״ש באריכות.

^י וגירסתנו דלא אנס לדידיה ולאוכפא.

^כ כ״כ תוס׳ בפי׳ ראשון וכ״כ עוד ראשונים. והקשה התוס׳ רי״ד על פי׳ זה של הר״י מיגאש דאינו נראה כלל שמי הביא להודות לו שבאומנות בא לידו מתחילה ויצטרך למיגו ולא יאמר כי מתחילה בא לידי בתורת מקח ולא בעסק אומנות. והריטב״א כתב על פי׳ זה וז״ל ״ולהכי נקטיה בהאי אנפיה ולא נקטה בלא מיגו דנימא דיכול לומר לקחתיו דהא עדיפא טפי ואע״ג דאיכא ריעותא קצת שיחזור וימכרנו לו דהוי קצת כמיגו במקום חזקה אפ״ה נאמן וקמ״ל שנאמן במיגו כשאר כל אדם״.

^ל עיין ריטב״א.

^מ מובאים דברי רבינו בתוס׳ רי״ד, ועיין רמב״ן לקמן מ״ז סוף ד״ה ואיברא.

^נ ההוספה על פי חידושי הר״י מיגאש.

^ס בדיבור הקודם.

^ע ובחידושי הר״י מיגאש ממשיך פה ומביא יש מי שמפרש דהא דאמרינן ראה גם בדליכא עדים דמשתמודעי ליה להאי כלי דתובע הוא עיי״ש.